במהלך חיי הנישואין בני הזוג צוברים נכסים משותפים, בין אם נכסים אלה רשומים על שמם של שני בני הזוג ובין באם נרשמו על שמו של אחד הצדדים, בין מטעמים פרוצדוראליים גרידא ובין אם תוך הסתרת רכישתם מבן הזוג. כך לדוגמא באם למשפ' כהן שני כלי רכב הג'יפ היוקרתי רשום על שמו של אבי, בעוד המכונית הקטנה לצרכים עירוניים רשומה על שמה של אביבה, אין בכך בכדי לקבוע כי כך היא חלוקת הרכבים אלא לאביבה מחצית מהג'יפ של אבי ולאבי מחצית מהמכונית הקטנה של אביבה.
מה קורה כשמתגרשים ? צריך לחלק את הכל, לכאורה ממש פשוט, עורכים רשימה, מעריכים את השווי ומחלקים לשני חצאים שווים, אלא מה ? אחר ומדובר בתיק המשפטי הגדול ביותר שהאדם מן היישוב מנהל בחייו, מסתבר שנכסים הינה הגדרה רחבה למדי מחד, ולכלל לפיו לכל אחד מבני הזוג מחצית מהנכסים שנצברו קיימים יותר מידי יוצאים מן הכלל.

כשלב ראשון תמיד ננסה להגדיר מהם נכסים, ולמפות את מצבת הנכסים המשותפת. בחלוקה גסה ניתן לחלק את הנכסים לשלושה סוגים שונים.

א. נכסים ממשיים – כספים, דירות, כלי רכב, תכולת דירה, חפצי אומנות, חובות והלוואות.

ב. נכסים רוחניים – לדוגמא משה ויעל התחתנו לפני כעשור, משה עבד במפעל התקדם והגיע למשכורת של 8,000 ₪ בחודש, יעל הייתה סטודנטית שהשלימה לימודי דוקטורט בחקר המח, במהלך הלימודים קיבלה יעל מלגה בסך 3,000 ₪ בחודש. עם סיום הלימודים החלה יעל לעבוד בחברת ביו-טק בשכר של 20,000 ₪ לחודש שם הכירה את מנהל הפרויקט ובתוך זמן קצר יחסיה עם משה, עובד המפעל הפכו להיסטוריה.
על פניו הרבה רכוש לא נצבר, משה ויעל התגוררו בדירה שכורה, והמיטלטלין העיקריים שברשותם הינם בגדי ילדים וצעצועים.
אבל ! יעל הפכה להיות מכשיר לייצור הכנסות המסוגל לייצר פי שתים וחצי הכנסות ממשה – לזה נוהגים לקרוא "נכס קריירה" "כושר השתכרות" "פוטנציאל ההשתכרות" -אם משה לא היה עובד קשה ומאפשר ליעל ללמוד במשך עשור, לא היה שום סיכוי כי יעל הייתה מגיעה למקום אליו היגיעה.
במצבים מעין אלה בוודאי שלמשה "חלק רעיוני" בהכנסתה של העתידית של יעל שיש להביאו בחשבון בעת חלוקת הרכוש.

ג. נכסים דחויים – הכוונה כמובן לפנסיה, קרנות, אופציות, זכויות סוציאליות, פיצויי פרישה ופיטורין – חלק ניכר מהכנסותינו מיועדות לעת זקנה, ככל ובני הזוג מבוגרים יותר והוותק התעסוקתי רב יותר כן ערכם של הסכומים המצטברים עולה כשעל פי רב הסכומים מתחילים במאות אלפי שקלים לרמת שכר ממוצעת ועולים אף למיליוני שקלים לבעלי רמות הכנסה גבוהות, אלא שאליה וקוץ בה שכן בכספים אלה לא ניתן לגעת עד למועד הפרישה לגימלאות ועם זאת מדובר במשאב הכלכלי הכבד ביותר אותו אנו צוברים במהלך חיינו וחבל לוותר עליו.

בעזרת מספר דוגמאות פשוטות ניתן להסביר את המשמעות של הפנסיה כגורם האי שיוויוני החזק ביותר בחלוקת הרכוש בין הצדדים.
דוגמא א' מאיר (68) ושושנה (58) התגרשו לאחר כארבעים שנות נישואים,למאיר קצבת פנסיה בסך 10,000 ₪ כשמחציתה של שושנה ועל כן שושנה מקבלת כל חודש מקרן הפנסיה של מאיר 5,000 ₪. בנוסף שושנה ממשיכה לעבוד ומשתכרת כ 7,000 ₪ בחודש. נוצר מצב לפיו עד פרישתה של שושנה לפנסיה בעוד כארבע שנים שושנה תהנה כל חודש מ 12,000 ₪ בעוד מאיר ייאלץ להסתפק ב 5,000 ₪.

דוגמא ב' מאיר (מדוגמא א') עבד כל החיים ושושנה מעולם לא עבדה וגידלה את ששת ילדיהם, במועד הגירושין נותרה לבני הזוג ילדה בת 15 במשמורתה של שושנה, בעוד מאיר משלם לה מידי חודש מזונות בסך 1,500 ₪ – התוצאה שושנה מתקיימת מ 6,500 ₪ ומאיר מתקיים מ 3,500 ₪

דוגמא ג' עם פרישתו של מאיר לפנסיה קיבל מאיר גם את פיצויי הפיטורין בסך של כמיליון ₪, מהם נוקו כ 300,000 ₪ למס הכנסה, שושנה צריכה לדעת כי מאיר יבצע "פריסה רעיונית" של תשלום המס לחמש השנים הקרובות ובכל שנה יהנה מאיר מהחזר מס נדיב בסך עשרות אלפי שקלים שלשושנה מחצית מהחזרים אלה.
נראה כי די בדוגמאות אלה בכדי להמחיש את חשיבותן של הזכויות הסוציאליות בעת חלוקת הרכוש במהלך הגירושין.

היוצאים מן הכלל

בסעיף 5 לחוק יחסי ממון בין בני זוג (החוק שמסדיר את חלוקת הרכוש) נקבעו יוצאים מן הכלל.

א. נכסים שהיו להם ערב הנישואין או שקיבלו במתנה או בירושה בתקופת הנישואין – גם כאן לשון החוק פשוטה, אך במבחן המציאות ישנן אין ספור דוגמאות מה יהיה הדין כשההורים של אחד הצדדים סייעו לרכוש את הדירה המשותפת, מתנה לבני הזוג או רק לילד שלהם ? או שאולי בכלל מדובר בהלוואה לא כתובה והם רוצים את כספם בחזרה.
אפשרות נוספת בני הזוג בנו את ביתם כבית שני במשק הורי אחד מהם במושב, מה דינו של הבית ? מה דינם של הזכויות הנוספות בנכסי האגודה ? ועוד.

ב. גימלאות בגין נזקי גוף או מוות – מה דינה של דירה נוספת שנרכשה מגימלת נכות של אחד מבני הזוג ?

ג. נכסים שהוסכם בכתב ששווים לא יאוזן – על פי רב בנישואים ראשונים כששני בני הזוג צעירים כמעט חסרי כל לא נהוג לערוך הסכמי ממון, אבל כשהמדובר הוא בנישואים שניים, בעוד אחד מבני הזוג מגיע לנישואים עתיר נכסים (התאלמן ולא התגרש) יעדיף בין הזוג החזק להגן על זכויותיו מראש ולערוך הסכם ממון למקרה של פירוד.

ד. האיזון ה"לא שיוויוני" – בשנת 2009 הבינו במדינת ישראל כי ישנם מקרים בהם חלוקת המשאבים המשותפים בצורה שוויונית עלולה לגרום לעיוות חמור, לחוסר צדק ועוד – ועל כן ניתנו לבית המשפט סמכויות מיוחדות לקבוע איזונים בלתי שוויוניים, זאת בהתחשב בין השאר בכושר ההשתכרות, נכסים עתידיים (אופציות, צפי לירושה קרובה וכדו').

בנוסף בית המשפט יכול לקבוע כי נכס מסוים לא יאוזן.

הלכה למעשה סעיף זה טרף את הקלפים והפך את המלחמה המתלווית לכל הליך גירושין לקשה הרבה יותר.

זוכרים את הדוגמא ממאיר ושושנה – מאיר יטען כי מאחר ושושנה עובדת הרי שאת קצבת הפנסיה במהלך ארבע השנים שנותרו עד לפרישתה של שושנה אין לחלק בחלקים שווים, אלא להמתין עד ששושנה תפרוש גם היא לגימלאות ועם פרישתה כל אחד יעביר את מחצית הפנסיה לבן זוגו.

אין כמעט מקרה גירושין בו לפחות אחד מן הצדדים מנסה באותות ובמופתים לשכנע את בית המשפט כי צריך לבצע את חלוקת המשאבים בצורה לא שוויונית החל באשה שנותרה בדירה עם שלושת ילדיה וטוענת להחרגתה של הדריה, דרך גבר שטוען שהוא עמל קשות להשיג את כל שהשיגו בעוד האשה עסקה יומם ולילה במסעות שופינג וכלה בזוג פנסיונרים שעובר לגירושין חלה כל אחד מהצדדים במחלות נדירות המצריכות הוצאות רפואיות מיוחדות.

הלכה למעשה, מסגרת זו יצרה לעורכי הדין כר פעילות נרחב לתחכום, יצירתיות, אסטרטגיה במטרה להותיר בידי הצד המיוצג על ידם את המירב.